החלטה בתיק מ"ת 2984-02-12 - פסקדין

בקשה לעיון חוזר.

נגד המבקש, ביחד עם השניים האחרים, הוגש כתב אישום.

העבירות המיוחסות למבקש הינן קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של סיוע לאחר מעשה, לפי הסעיפים 499(א)(1) ו-260(א), 261(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

העבירות המיוחסות לשני המשיבים האחרים, שעניינם אינו צריך להחלטה זו, הינן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.

ביום 05.03.12, קיבלתי את הבקשה והוריתי על מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.

ערר שהגיש המבקש נדחה על ידי כב' השופט פוגלמן במסגרת בש"פ 1907/12.

לקראת תום תקופת המעצר הסטטוטורית, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצר המבקש, ביחד עם השניים האחרים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים התשנ"ו-1996).

גם בקשה זו נדונה בפני כב' השופט פוגלמן במסגרת בש"פ 7691/12. בהחלטה מיום 04.11.12 קבע כב' השופט פוגלמן כי החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, נותר בשלב זה בעינו ומחייב את המשך המעצר "בנקודת הזמן הנוכחית". בימ"ש שמע מפי התובעת כי אזרחים חברי הקהילה הנוצרית ביפו טרם העידו והם מביעים חששם מפני המשיב ומקורביו.

בימ"ש סיכם את החלטתו בכך כי:

  "ככל שתסתיים שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה שאינם שוטרים, קודם לחלוף תקופת המעצר המוארכת, רשאי המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי ובית המשפט, יפעל כחוכמתו. למותר להדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה מעין זו, אם תוגש".

עילת המעצר שנותרה, על פי החלטת בימ"ש העליון, הינה החשש לשיבוש מהלכי המשפט והשפעה על עדים.

לעת הזאת, אין מחלוקת כי עדי התביעה הרלוונטיים העידו והמבקש אינו יכול יותר לשבש את מהלכי המשפט או להשפיע על עדים הגם שהתובעת הביעה בנקודה זו חשש מרומז באשר לתוצאות הקשות העלולות לנבוע עבור עדי התביעה שהעזו להעיד. מנגד, הפנה הסנגור תשומת הלב כי כל עדי התביעה הרלוונטיים העידו, איש מהם לא הוכרז כעד עוין ולא היה צורך בהגשת הודעה על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות.

הנה כי כן, ההליך מתנהל על מי מנוחות, יחסית שהרי מדובר בעבירת רצח, ואיש אינו מעז להטריד או להשפיע על העדים.

השאלה הינה מה ייעשה במשיב לעת הזאת.

שאלתי והקשיתי על בא כח המשיב כלום ניתן להעלות על הדעת שחרור המבקש כאשר בית המשפט העליון קבע מפורשות לגביו - במסגרת הערר בבש"פ 1907/12 - כדברים הבאים:

"להשקפתי, מכלול הראיות הנסיבתיות שעליהן עמדנו מוביל לכאורה למסקנה הגיונית אחת בלבד, כי העורר היה שותף לקשר הפלילי לרציחת המנוח, ולא רק בכך ש"הביע משאלה" למותו של המנוח בנוכחות הנאשמים האחרים, אלא כי בין הנאשמים (כולל המבקש - צ.ק.) היה סיכום קונקרטי של ממש בנוגע לביצוע המעשה, לרבות קביעת המועד לביצועו במהלך חגיגות חג המולד".

עוד הוסיף בימ"ש כדברים הבאים:

"למעשה, ספק אם הרצח היה יוצא אל הפועל אלמלא מעורבותו. משכך, הגם שעבירת הקשר כשלעצמה אינה מקימה עילת מסוכנות סטטוטורית, נראה כי בנסיבות העניין, נשקפת מהעורר... מסוכנות המקימה עילה למעצרו, מה גם שהסכסוך שהביא לרצח טרם נפתר".